פסק-דין בתיק ב"ל 31779-04-12

1.       המערער עבד במשך שנים כבודק תחמושת בתעשיה הצבאית, בתנאי רעש מזיק. בשנת 2010, פנה המערער למשיב בבקשה להכיר בכך שהוא נפגע בשמיעתו, הן בירידה בשמיעה והן בטנטון, בשל תנאי העבודה ברעש.

          המשיב דחה את התביעה האמורה של המערער. עילת הדחיה, היתה בכך שלפי טענתו דאז של המשיב, לא התקיים במערער תנאי הסף שאמור בסעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: " החוק"). תנאי סף זה, על פי האופן שבו הוא פורש בהלכה הפסוקה, דורש כי כושר השמיעה של המבוטח יירד לפחות ב-20 דציבל בממוצע תדירויות הדיבור (500, 1,000 ו-2,000 הרץ) בכל אחת מהאוזניים.

כנגד כך, פנה המערער בתובענה לבית דין זה, אשר נדונה בתיק ב"ל 55248-11-10 בפני הנשיאה ורד שפר.

          במהלך ההתדיינות באותה תובענה, הוסכם בין הצדדים לערוך למערער בדיקת שמיעה במכון בדיקה מוסכם. בדיקה זו אכן נערכה במכון של ביה"ח "רמב"ם", ביום 5/4/11. על פי אותה בדיקת שמיעה, הסתבר כי התקיים במערער תנאי הסף האמור בסעיף 84א(א)(2) לחוק. לפיכך, שינה המשיב את עמדתו, והודיע לבית הדין, ביום 25/5/11, כי הוא מכיר בכך שהמערער נפגע פגיעה בעבודה, הן בירידה בשמיעה והן בטנטון. הודעה זו של המשיב קיבלה ביום 31/5/11 תוקף של פסק דין על ידי הנשיאה ורד שפר.

2.       המערער הגיש בקשה לקביעת דרגת נכות מעבודה, הן בקשר לירידה בשמיעה והן בקשר לטנטון.

3.       פוסק רפואי קבע ביום 22/1/12 כי דרגת הנכות היציבה של המערער בשל הפגיעה בעבודה, היא בשיעור 0%, לפי פריט 72(1)א1 למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: " המבחנים"). קביעתו זו של הפוסק הרפואי נעשתה על בסיס אימוץ ממצאי בדיקת bera שנערכה למערער ביום 5/1/12, על פי הפנייתו של הפוסק הרפואי.

בבדיקת ה-bera האמורה, נבדקה הירידה בשמיעה של המערער בתדרים 1,000, 2,000 ו-3,000 הרץ. בתדרים 1,000 ו-2,000 הרץ היתה ירידה בשמיעה בשיעור של 20 דציבל, ובתדר 3,000 הרץ היתה ירידה בשמיעה בשיעור של 40 דציבל. לפיכך, קבע הפוסק הרפואי כי הירידה בשמיעה בממוצע תדירויות הדיבור היא בשיעור של 20 דציבל וקבע למערער נכות מעבודה בשיעור 0%, כאמור לעיל.

4.       המערער ערר על החלטתו של הפוסק הרפואי.

          בערר, נטען על ידי ב"כ המערער, בין השאר, כי בדיקת השמיעה מיום 5/4/11 שנערכה על פי ההסכמה בהתדיינות בתיק ב"ל 55248-11-10, מחייבת את המשיב. כן נטען בערר שהיה מקום לתת משקל לבדיקות שמיעה אחרות שהיו בפני הפוסק הרפואי.

5.       הערר הובא לדיון בפני ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: " הועדה"). ביום 26/3/12 החליטה הועדה לדחות את הערר. על ההחלטה האמורה - הוגש הערעור שבפני.

6.       בעת הדיון בבית הדין, הודיע ב"כ המשיב כי הוא מבקש לערוך התייעצות פנימית אצל המשיב, וכי לאחר מכן - הוא יבוא בדברים עם ב"כ המערער, כדי לנסות להגיע להסכמה על גורל הערעור. כן נאמר כי אם לא תושג הסכמה - יגיש המשיב טיעונים בכתב.

בהסכמת ב"כ המערער, קיבלו דברי ב"כ המשיב תוקף של החלטה.

          בפועל, התברר כי המשיב כלל לא בא בדברים עם ב"כ המערער, אלא הגיש סיכומים מטעמו. ב"כ המערער הודיע שהוא הופתע מכך, שכן הוא ניסה ליצור קשר עם ב"כ המשיב, והדבר לא עלה בידיו. בתגובה, הודיע ב"כ המשיב שהוא הגיע למסקנה שלפיה לא נפלה טעות בהחלטת הועדה, וכי על כן - הוא לא ראה טעם לבוא בדברים עם ב"כ המערער.

          בהחלטתי שניתנה לאחר הגשת תגובת ב"כ המשיב, תמהתי על המשיב שמצא לנכון להחליט על דעת עצמו שלא לקיים את ההחלטה שניתנה על פי הסכמת הצדדים. עם זאת, הבעתי את דעתי על כך שאם המשיב חזר בו מהסכמתו לבוא בדברים עם המערער - אין זה נכון לכפות זאת עליו. הוספתי כי בעת מתן פסק הדין, בעת שקילת הוצאות המשפט, אביא ענין זה בחשבון, וכך אכן אעשה בסוף פסק דין זה.

גורל הערעור

7.       דעתי היא, כי נפלו בהחלטת הועדה טעויות משפטיות המצדיקות את קבלת הערעור, וזאת הן ביחס לענין הירידה בשמיעה והן ביחס לטנטון.

          בסעיפים שלהלן אבהיר את דעתי זו, תחילה בקשר לענין הירידה בשמיעה, ובהמשך - בקשר לענין הטנטון.